נס פורים עם יכ"ל: רווח והצלה יעמוד ליהודי ממקום זה !
מעשה במשולם וברוך, מתנדבי יחידת הכלבנים, שוויתרו על מסיבת הפורים, והצילו יהודי מסכנת מוות.
הטלפון של מייק, מפקד יחידת הכלבנים, ששהה בבסיס היחידה בכפר-תפוח, צלצל דקות ספורות לפני יציאת תענית אסתר וקריאת המגילה.
"שלום מייק"- אמר האיש, שהזדהה כ'משה' בצד השני.
"אם זה לא ממש דחוף ופקוח נפש, נא לצלצל בעוד שעה, אני עומד להיכנס לקריאת המגילה"- הפציר מייק, חצי מתחנן, חצי דורש.
"אל תוריד את הטלפון, זה ממש דחוף ופיקוח נפש! "- זעק משה.
מייק לא האמין למשמע אזניו. בראש כואב מהצום, ועם צוות תשוש באופן קיצוני, קיווה מייק שמדובר בפורים שפיל - מתיחת פורים בלתי מוצלחת. אך התברר שהפניה אכן אמיתית.
אחרי שלושה ימים כמעט רצופים, של חיפושים אחר קשיש חולה אלצהיימר מרעננה, ונער בן 15 מאשדוד, ושבוע עמוס במיוחד שכלל שלושה מופעי כלבים לילדים עם צרכים מיוחדים בבקעת הירדן ובראשל"צ, שיבוץ שלושה כלבי בטחון בישובים בגוש עציון ובשומרון, וכמובן אימונים שוטפים עם כלבי ההצלה וההגנה, ייחלו סוף סוף מתנדבי היחידה לקצת מנוחה, והתכוננו לחגוג את פורים במסיבה שאירגנו זמן רב.
מייק ניסה להבין מחבריו של הנעדר האם אכן מדובר על מקרה בסיכון גבוה, שמצדיק את הקפצת יחידת הכלבנים. הרי היחידה מקבלת עשרות פניות מידי שבוע, כאשר רוב רובן אינן "רציניות" דיין לחייב את התערבותה המיידית של היחידה. מדברי משה עלה כי האיש נעדר כל שני וחמישי, וחוזר אחרי זמן מה, ומייק שאל מדוע הם נלחצים הפעם, ומגדירים אותו פתאום כנעדר בסיכון גבוה.
"הפעם מדובר בפיקוח נפש"- ענה משה, "מפני שהבחור סירב לאכול כבר כמה שבועות, ונחלש מאד, ובקושי מסוגל ללכת. ביום שיצא ליער היה גשם סוער, והוא לא חזר. יש חשש שהוא נפל והוא חלש ותשוש מכדי לשוב. הוא עלול למות מהתייבשות או מהיפותרמיה. 36 שעות כבר חלפו. אם הוא עדין בחיים אזי השעון אוזל, והנעדר חי על זמן שאול."
מייק השתכנע, והכריז על הקפצה מוגבלת של חברי היחידה השוהים במעונות היחידה בכפר תפוח, אך השאיר לשיקול דעת המתנדבים התשושים את ההחלטה אם להצטרף או להשאר ולהמשיך בחגיגות פורים.
משולם, ואחרים דרשו לצאת לחיפושים. הם הבינו שאף אחד, גם לא אנשי המשטרה, לא יכנסו לעומק היער ולתוך השטח כמו שיכ"ל יודעת לעשות, עם או בלי כלבים, ושהסיכוי הטוב ביותר של הנעדר לשרוד נופל על כתפיהם של היחידה ומתנדביה.
הצוותים יצאו לשטח. מסוק המשטרה שחג מעל האזור במשך 3 שעות לא גילה דבר, למרות המצלמה הטרמית שמותקנת עליו, ואמורה לזהות את החום שנפלט מגופו של אדם חי. גם כלבי הגישוש וההצלה של היחידה לא נתנו אינדיקציה בשטחים שנסרקו על ידי יכ"ל בשעות הראשונות לחיפוש. המצב לא נראה טוב. אך פתאום צלצל הטלפון בחפ"ק המאולתר שהקימה יכ"ל, ומעבר לקו צעקו משולם וברוך: "מצאנו אותו! מצאנו אותו!". תשוש, במצוקה, אך ב"ה בחיים, נמצא הנעדר, ואמבולנס הוזעק לפנותו לאשפוז.
למרבה ההפתעה, האיתור התבצע בשטח שכבר נסרק ע"י חברי הנעדר והמשטרה לפני בואה של יכ"ל. כמה טוב שהמומחים מיכ"ל הסתמכו על תורת החיפושים שלהם בלבד, ולא מושפעים מאחרים שפחות בקיאים במקצועות החיפושים והכלבנות. "עיישה"- כלבת הצלה מנוסה בת 7 מסוג מלנווה, הובילה ביער את משולם הכלבן, וברוך-עוזרו הישר, ונבחה כדי להכווין את משולם היישר אל הנעדר השוכב.
במהלך האירוע התוודע מייק לסיפור המשפחתי העצוב של הנעדר. בדיוק שנה לפני ההיעדרות, נדרס אביו למוות. תודה להקב"ה, ותודות להשתדלות המקצועית והמסורה של הכלבנים, לא נאלצה האם לשכול גם את בנה באותו תאריך.
מייק שיבח את המתנדבים המסורים ואמר, "ההתנהגות למופת של המתנדבים מעודדת את כולנו. בזמן שחבריהם חגגו 'עד דלא ידע' במסיבת פורים, משולם, ברוך והכלבנים האחרים הקריבו את שמחת הפורים שלהם ואת המסיבה שכל כך ציפו להשתתף בה, למען השתתפות במבצע של הצלת יהודי אחר. הצניעות, והמסירות של משולם ויתר המתנדבים הן קידוש השם ומודל לחיקוי, ללא ספק". האמת היא שמשולם, ברוך, צבי, משה חיים, טוהר, רצון, אפרים ומייק לא ויתרו על שמחת הפורים, אלא זכו לשמחה אמיתית ונעלה, ששום מסיבה לא יכולה להשתוות לה. אין שמחה כהצלת יהודי, ואין כשמחה של מי שזכה להביא בשורה טובה למשפחה יהודיה.
משולם וברוך סירבו לקבל הפרס של 1000 ש"ח, המובטח מהיחידה לכל מתנדב שזוכה לאתר נעדר. "לא מוכנים למכור את המצווה או את שכרנו בעולם הבא תמורת מליון דולר", אמרו.
